פסק-דין בתיק עת"מ 15610-05-11

1.         בפני עתירת העותרים לבטל את החלטת המשיב מיום 27.2.11, לפיה העותר 1 אינו כשיר ללמד על מכונה ניידת, מן הטעם כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה, מנוגדת לדין ונגועה בשרירות לב. בהתאם ביקשו העותרים לחייב את המשיבים להכיר בעותר 1 כמי שמחזיק ברישיון כדין להוראת נהיגה למכונה ניידת ולהכיר בו כמי שכשיר להיות מדריך מוסמך להוראת נהיגה למכונה ניידת, בהתאם לקריטריונים שקבע המשיב 2 בהוראות הנוהל ולראות בעותר כמי שעומד בתנאי הסף שנקבעו לשם השתתפות בקורס הכשרה להוראת נהיגה למכונה ניידת.

כמו כן עתרו העותרים לבטל את החלטת המשיב 2 מיום 5.7.10, לפיה העותר 1 אינו בעל הכשרה מתאימה ללמד על מכונה ניידת בשל היות החלטה זו נגועה בחוסר חוקיות ובהעדר כל הסמכה ובהתאם, לחייב את המשיבים להכיר בעותרת 2 כמי שעומדת בקריטריונים החדשים שקבע המשיב 2 ולהכיר בה כבית ספר הכשיר לקיים הוראת נהיגה למכונה ניידת.

עוד ובנוסף ביקשו העותרים, במסגרת עתירתם, לתקוף את חוקיות הוראות פרק ה', סעיפים א' ו-ג' וכן פרק ג' סעיף 1 להוראות נוהל מספר 3/2010, שהוציא המשיב 2 וכן את העדכון לנוהל מספר 3/2010 מיום 10.8.10 שהוציא המשיב באותו עניין. בהתאם ביקשו להכריז על בטלות ההוראות הנדונות.

2.         עניינה של עתירה זו הינה הוראות נוהל שהוציא המשיב 2 בדבר נהיגה על מכונה ניידת והוראת נהיגה על מכונה ניידת. מכוח הוראות הנוהל אין העותר כשיר להורות נהיגה על מכונה ניידת ואין העותרת יכולה לקבל רישיון לניהול בית ספר נהיגה על מכונה ניידת.

      טען העותר כי עסק בהוראת נהיגה על מכונה ניידת במשך שנים וכיום לנוכח הוראות הנוהל אין הוא כשיר להורות נהיגה על מכונה ניידת באופן הפוגע בזכויותיו הבסיסיות, זכות הקניין והזכות לחופש העיסוק.

מחד גיסא ביקשו העותרים את בטלות הוראות הנוהל שהוציא המשיב 2 ומאידך גיסא ביקשו להכיר בעותרים כמי שמקיימים את התנאים הקבועים בהוראות הנוהל לצורך קבלת רישיון להוראת נהיגה על מכונה ניידת.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3.         העותר הינו מורה לנהיגה ובעל מניות ומנהל מקצועי של בית הספר לנהיגה - העותרת.  לעותר רישיון נהיגה מסוג B (רכב פרטי), מסוג A (אופנוע), מסוג C (משא מעל 12 טון), מסוג E  (גורר תומך וסמיטריילר) ורישיון מסוג 1 (טרקטור). כמו כן העותר רשום כמנהל מקצועי ומורה לנהיגה לדרגות 1 (טרקטור ומלגזה), B (רכב פרטי) ו-C1 (משא קל).

לדבריו, הינו בעל ניסיון בהוראת נהיגה מאז שנת 1987, מנהל מקצועי ומוסמך של בית ספר להוראת נהיגה מאז 1994, בעל בית ספר להוראת נהיגת טרקטור, משא, ופרטי מזה 14 שנה, בעל בית ספר להוראת נהיגת מלגזה מזה 5 שנים ומזה למעלה מ-4 שנים, לטענתו, הוא עוסק גם בהוראת נהיגה למכונה ניידת.

4.         כאמור, בבסיס העתירה עומדת הוראת נוהל 3/2010 אשר הוציאה רשות הרישוי - המשיבה 2, בהתאם לסמכותה הקבועה בפקודת התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: " פקודת התעבורה"),  במסגרתה נקבעו נהלים לגבי הכשרת נהגים על מכונה ניידת וכן נהלים ותנאי קבלה לקורס להכשרת מורים לנהיגה על מכונה ניידת, וזאת כדי להפסיק את המצב הקודם בו כל אדם המחזיק ברישיון נהיגה על מכונה ניידת יכול היה לנהוג במכונה ניידת כרצונו, ללא התחשבות במשקל המכונה הניידת.

מכונה ניידת מוגדרת בתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: " תקנות התעבורה").  כ" רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד לביצוע עבודות ואינו מיועד לגרירה".

5.         כאמור, הוראת נוהל זו הסדירה את התנאים לקבלת רישיון להוראת נהיגה במכונה ניידת אופנית כאשר על פי הנוהל החדש נדרשים המדריכים לעבור הכשרה מתאימה לצורך קבלת רישיון להוראת נהיגה על מכונה ניידת ותנאי הקבלה לקורס שכזה הינם כי המבקש יהיה בעל היתר להוראת נהיגה לדרגה 1 במשך 5 שנים לפחות או בעל רישיון נהיגה מסוג C וכן כי יהיה לו ניסיון מוכח, להנחת דעת רשות הרישוי, בהפעלת מכונה ניידת במשך שנתיים לפחות. (תלושי שכר ממקום עבודה).

6.         לטענת העותרים, לנוכח המצב אשר נוצר, לאחר הוצאת הוראת הנוהל על ידי רשות הרישוי, בדבר הסדרת, בין השאר, היתרי הפעלה למכונה ניידת והכשרת מדריכים המוסמכים לעסוק בהוראת נהיגה במכונה ניידת, אין העותר, אשר מחזיק, לטענתו, ברישיון הוראת נהיגה במכונה ניידת והינו בעל ניסיון רב שנים בהוראת נהיגה בכלל,  יכול עוד לעסוק בתחום זה.

7.         המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי. לחילופין טענו, כי יש לסלק את עתירת העותרת 2 על הסף, מאחר ולא קדמה לעתירתה פנייה מנהלית אל מי מן המשיבים. לחילופי חילופין, טענו המשיבים לגופו של עניין, כי הנהלים שנקבעו על ידי משרד הרישוי לצורך מתן רישיון להוראת נהיגה על מכונה ניידת הינם נהלים שנקבעו מכח סמכותם של המשיבים על פי פקודת התעבורה ויש בדרישות שנקבעו בנהלים מן הסבירות והכל מתוך מגמה לשדרג את רמת ההכשרה המקצועית והבטיחותית של נהגים הנוהגים על מכונה ניידת וכן להעלות את רמת הכשרתם של המורים.

אשר לעותר טענו המשיבים, כי מקום שלא עומד העותר בקריטריונים הקבועים בנהלים ואין בידו להוכיח ניסיון נהיגה מוכח על מכונה ניידת במשך שנתיים ימים, תנאי נדרש לצורך קבלתו לקורס להכשרת מורים להוראת נהיגה במכונה ניידת, יש לדחות עתירתו על הסף.

אקדים ואמר כי דין העתירה - להדחות ואלה נימוקי.

מסגרת נורמטיבית

8.         עד לשנת 2005 תקנות התעבורה לא הסדירו את סוג רישיון הנהיגה הנדרש לשם הפעלת מכונה ניידת ונוצר מצב בו כל אדם המחזיק ברישיון נהיגה, מכל סוג שהוא, יכול היה לנהוג במכונה ניידת כרצונו ומבלי להתחשב במשקל המכונה הניידת. בשנת 2005 תוקנו תקנות הקובעות מדרג להפעלת מכונה ניידת. בהתאם נקבעו קריטריונים לנהיגה ולהפעלת מכונה ניידת, בהתאמה למשקל המכונה הניידת האופנית ופטרו מדרישה זו את המכונות הניידות הזחליות והגליליות. כך, נקבע בתקנות כי מי שהחזיק ברישיון נהיגה מסוג 1 יכול היה לנהוג במכונה ניידת עד למשקל של 14 טון, מי שהחזיק ברישיון נהיגה מסוג C1 (משא קל) יכול היה לנהוג במכונה ניידת עד למשקל של 15 טון ואילו מי שהחזיק ברישיון נהיגה מסוג C (משא כבד ומעלה) יכול היה לנהוג במכונה ניידת ללא הגבלת משקל. התקנות משנת 2005, אשר קובעות מדרג לנהיגה במכונה ניידת לפי משקל המכונה, יצרו חסר בבעלי רישיונות נהיגה המסוגלים להפעיל ציוד הנדסי בהתאמה למשקלם, עקב משך הזמן הארוך הנדרש לצורך הכשרתם להיתר הנהיגה למשא כבד. כתוצאה ממחסור זה נמצא כי מרביתם של העוסקים בתחום לא היו בעלי רישיון נהיגה מתאים כנדרש בתקנות התעבורה.

9.         בעקבות זאת, הוחלט על הקמת וועדה בין משרדית אשר כללה גופים רבים בעלי ידע מקצועי בתחום, כאשר מטרת הוועדה היתה להסדיר את נושא הרישיון הנדרש לצורך נהיגה במכונה ניידת ומכוח כך גם את נושא הוראת הנהיגה על מכונה ניידת. בחודש מאי 2010 פרסמה הוועדה את מסקנותיה.